שלום לך
אני מבינה את הדאגה שלך, אני חולה בסכרת כ26 שנה חליתי בגיל 5 והיום אני בת 31
הרבה מאוד שנים הייתי ממש לא מאוזנת, וכל התחינות של ההורים שלי לא הועילו, פשוט לא היה לי את הכוח הנפשי להתאזן. כמו כן רופאים רבים מייאשים את החולים ומספרים להם סיפורי זוועה על הסיבוכים שיהיו להם בעתיד וזה גורם לחולה לייאוש וחוסר תקווה לגבי העתיד שלו.
לדעתי וכמובן שזו רק דעתי הדבר הנכון ביותר לעשות עם חולי סכרת נעורים הוא לתת תקווה וכוח שמחכה להם עתיד טוב ללא סיבוכים וללא מחלות. כמו לשאר בני האדם.
לעודד אותם שהם יתחתנו ויקימו משפחה ויעבדו ויצליחו ולא לשים את הדגש על הפחדות כי זה רק גורם לויתור ולחוסר רצון להתאזן ולטפל בעצמם.
סכרת נעורים היא מחלה שאפשר להאריך איתה ימים בבריאות טובה ויש מחקרים רבים על כך.
העידוד והחיזוק הזה זה אחד הדברים החשובים ביותר לחולי סכרת וזה הדבר שגורם להם בסופו של דבר להתאזן. אף פעם לא מאוחר לקחת את עצמך בידיים ולהתחיל מחדש.
אני מציעה לכם לחפש רופא טוב שהוא גם בנאדם, להגיע בתדירות גבוהה לביקורת ולא אחת לשלושה חודשים כי צריך כל פעם עידוד ומוטיבציה להמשיך, כי זה מאוד קשה להיות מאוזן יום יום ושבוע שבוע יש בזה הרבה עליות ומורדות.
ובנוגע למד הסוכר הרציף הבנתי מהרופאה שלי שהוא נכנס לסל הבריאות השנה גם למבוגרים עם סכרת נעורים אני יכולה לברר לך את הפרטים של מה צריך לעשות על נמת לקבל את זה
זה מאוד מאוד חשוב ועוזר באיזון, למעשה אין לי מושג איך אפשר להיות מאוזן בלי זה....
שיהיה לכם הרבה בריאות והצלחה
והכי חשוב שמחה ואמונה. :)
